שני חטופים נרצחו, שיקלי ובן גביר טרחו לנחם רק משפחה אחת. איזה משל עצוב על ניהול המדינה
שני חטופים נרצחו, שיקלי ובן גביר טרחו לנחם רק משפחה אחת. איזה משל עצוב על ניהול המדינה
שרים בממשלה מתייחסים לנרצחי הטרור באופן סלקטיבי, לפי השתייכותם המגזרית ■ זאת קודם כל עדות לחוסר ההבנה של השרים לגבי מהות תפקידם כאחראים על כלל אזרחי ישראל ■ זאת גם תזכורת לכך שעבור ממשלת המחדל והכישלון הנוכחית יש אזרחים שחייהם שווים פחות
May 05th, 16PM May 05th, 16PM רוני לינדרלפעמים אירוע קטן וחסר חשיבות לכאורה הוא דווקא זה שיכול לזעזע במיוחד, לסמן משהו גדול יותר, עקרוני יותר. למה שקרה ביום שישי אחר הצהריים אי אפשר לקרוא אפילו "אירוע", אבל היה בו משהו כל כך מטלטל ועצוב.
בשעה 16:50 הודיע צה"ל על מותו של מי שנחשב עד אותו רגע חטוף, אליקים ליבמן ז"ל, שבדיעבד מסתבר כי נרצח ביום הטבח ונקבר בטעות יחד עם נרצחת אחרת מהמסיבה. לילה קודם לכן, קצת לפני חצות, נודע כי החטוף דרור אור נרצח גם הוא ב- 7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה. אשתו של אור, יונת, נרצחה גם היא בטבח בבארי, וילדיו הצעירים נועם ועלמה שנחטפו ושוחררו במסגרת עסקת החטופים הראשונה קיוו במשך כל התקופה הזאת שנשאר להם לפחות אבא בחיים.
שני ישראלים שהופקרו ונטבחו בנסיבות כל כך מזוויעות, שתי טרגדיות איומות שלא יכולנו אפילו לדמיין אפילו עד אותו יום ארור. שניים שהם חלק מהפסיפס הישראלי: אחד ממשפחה דתית לאומית מהיישוב היהודי בחברון, השני קיבוצניק מעוטף עזה.
הרשתות החברתיות התמלאו באזרחים שמבכים את מותם של החטופים שכולנו כבר למדנו להכיר את סיפוריהם ואת בני משפחותיהם. התחושה של רבים עם כל הודעה כזאת היא של כאב גדול ומפלח לב, של שותפות גורל ואסון. אבל למרבה הבושה, שרים רבים בממשלת ישראל פרסמו ציוצי אבל והשתתפות בצער רק לגבי אחד הנרצחים - זה שמגיע מהמגזר שהוא בסיס המצביעים של הממשלה. בן גביר, שיקלי, הר מלך, אליהו, דנון, קרויזר, בוסו, קלנר, אוהד טל ואלי דלל - כולם צייצו השתתפות בצער, רק למשפחתו של ליבמן. כך נהג גם דובר הליכוד, גיא לוי.
"רעייתי אילה ואני שולחים תנחומים וחיבוק ענק להורים היקרים ולבני המשפחה האהובים", כתב בן גביר. "צר לנו עליך אחינו, גיבור ישראל, אליקים ליבמן הי"ד", צייץ שר התפוצות עמיחי שיקלי. "הלב יוצא למשמע הבשורה הקשה על מציאת שרידי גופתו של אליקים, 210 יום מאז שנפל", כתב שר המורשת עמיחי אליהו. שר הבריאות אוריאל בוסו כתב: "אחרי תקופה קשה של תפילה ותחינה, הגיעה הבשורה המרה על מותו של הקדוש אליקים שלמה ליבמן הי"ד" וכן הלאה. ראש הממשלה נתניהו, אגב, לא טרח לצייץ אף מילת ניחומים על השניים, עד לרגע זה. בני משפחתו של דרור אור סיפרו שהם אפילו לא קיבלו שיחת טלפון מנציג ממשלה שמשתתף בצערם.
זה כל כך מעוות שקשה להחליט מאיפה להתחיל. ההתייחסות הסלקטיבית לנרצחים של שרים בממשלת ישראל, לפי השתייכותם המגזרית, היא קודם כל עדות לחוסר ההבנה הבסיסית של השרים לגבי מהות תפקידם - שרים בממשלת ישראל האחראים על כלל אזרחי ישראל, ולא שרים של מגזר מסוים. זה לא רק סממן של כשל ערכי, זה גם סממן של אובדן בושה - אין פה אפילו ניסיון למראית עין של התייחסות למי שאינו שייך לקהל המצביעים הפוטנציאלי שלהם. עבור רבים מאוד בציבור, זאת ממש יריקה מכאיבה בפרצוף, תזכורת לכך שעבור הממשלה הנוכחית, ממשלת המחדל והכישלון, יש אזרחים שדמם סמוק פחות והחיים שלהם שווים פחות מאזרחים אחרים.
אבל זה לא רק עניין של כבוד המת או אבחנה בין דם לדם, אלא סמל לדברים עמוקים יותר: במדינה דמוקרטית מרגע ששרים מקבלים תפקיד ממלכתי הם אמורים לדאוג לכלל הציבור, ולא רק לאלה שבחרו בהם. אם כך הם מתעלמים במופגן מנרצחים ממגזרים אחרים, מה זה אומר על האופן שבו הם מקבלים החלטות במשרדים שלהם, מתכננים, או קובעים אסטרטגיה מקצועית בניהול החיים עצמם במדינה? איזה מקום יש לציבור העצום שחי פה ולא הצביע להם במערכת השיקולים המקצועית של השרים?
זה לא שאנחנו תמימים או עולים חדשים - אין ספק שהבייס מעסיק את חברי הממשלה יותר מכל דבר אחר מיום הקמתה, למרות הסיסמאות על אחדות ו"יחד ננצח". גם ראש הממשלה מקפיד להיפגש ולנחם בעיקר משפחות שנוחות לו מבחינה פוליטית, ולא ממש מסתיר את זה. אבל הגורל זימן פה סיטואציה יוצאת דופן של שני נרצחים, שתי טרגדיות, שני ישראלים שנטבחו באותו יום וגורלם נחשף בהפרש של שעות - והאנשים שאמורים להוביל אותנו נכשלו במבחן הבסיסי ביותר של מנהיגות. מעל לכל המילים הגדולות, הם התעלמו במופגן מרציחתו של אבא שילדיו עוברים את האסון הגדול ביותר שניתן לתאר - חטיפה והתייתמות אכזרית משני הורים.
יותר מהכל, השרים שלנו פשוט שכחו מה זה להיות בני אדם. בימים הקשים ביותר מקום המדינה, מיליוני ישראלים מרגישים את משמעותן של המילים: "יתומים היינו".
2024-05-05T13:19:29Z dg43tfdfdgfd