עגלות הקפה היו חלק מהנוף בעוטף עזה, אך רובן נסגרו וחלק מהבעלים והלקוחות נרצחו ונחטפו. השף איציק ביטון, שהפעיל פודטראק במסיבת הנובה, ניצל בנס - אך שותפו, דורון בולדס, נרצח: "מבשל כי אני חייב, לפודטראק לא עליתי חודשים". כעת יוזמות חדשות מעודדות את הבעלים לפתוח מחדש, ובמשרד החקלאות מבטיחים להקל על היזמים ולתמוך בהם: "מדובר במנוף צמיחה פוטנציאלי לאזור"
ב-5 באוקטובר 2023 השף איציק ביטון, הבעלים של חברת הפודטראק "רולינג שף", הקים את מתחם הפודטראק שלו בשטח חניון רעים שבעוטף עזה. אף אחד לא יכול היה לדמיין שפחות מ-48 שעות אחרי, השותף שלו, השף דורון בולדס, יהיה בין קורבנות טבח מסיבת הנובה שחקוק לנצח בתודעה הקולקטיבית הישראלית. במשך ארבעה ימים לא היה ידוע דבר על גורלו של דורון, אבל כשנמצאה גופתו סמוך לגדר, תמונותיו – גם מרגעי החטיפה – הציפו את הרשת, ולצידן מילותיהם של מאות מחבריו ואוהביו של הג'ינג'י גדול הגוף והלב. "תיקחי את הגוף הגדול שלו ותכפילי במיליארד ותגיעי אולי להתחלה של הגודל של הלב שלו", אומר איציק, שהתחנן לדורון שינוס ויציל את נפשו, אבל הוא העדיף להציל אחרים.
מה אתה יודע על הרגעים האחרונים של דורון?
איציק ודורון הכירו ב-2015 והפכו לצמד חמד של תחום עגלות האוכל, עם שיתופי פעולה בפסטיבלים ואירועים גדולים וגם במתחם האירוח של האירוויזיון בארץ. "היינו חברים ואהבנו לעבוד ביחד, דורון היה בנאדם מאוד הגון, שיזרוק את עצמו ראשון לאש לפני כולם. נותן את כל כולו".
ואז הגיע חודש אוקטובר הארור. השניים הוזמנו עם הפודטראקים שלהם למסיבה שקדמה לנובה, שנערכה בחניון רעים בלילה של 5 באוקטובר. "כשהגענו לשם שאלתי קצין של פיקוד העורף שהיה בשטח כמה אנחנו קרובים לגבול. הוא אמר 'קילומטר וחצי'. בלעתי את הרוק ושאלתי 'מה קורה אם יהיה כאן צבע אדום, לאן אנחנו מתפנים?' והקצין ענה לי משהו שלא אשכח בחיים: 'נראה לך שאם היה סיכוי לצבע אדום אחד, הייתי חותם על המסיבה הזו ומאשר אותה?'" הקול של איציק רועד שוב.
"בלילה שבין חמישי לשישי נערכה המסיבה, ובמסיבת הנובה, ש'התלבשה' על השטח, נשארו הרבה מהספקים, וביניהם דורון ואני. בבוקר שבין שישי לשבת אני הייתי בזולה שהקמנו מאחורי הפודטראק ודורון היה בפודטראק עצמו, עם השף שלנו לוטן בן פורת. בשש וחצי לוטן רץ אליי ואומר 'צבע אדום, צבע אדום, יש טילים'. אני מסתכל לשמים וקולט פיצוצים וכמות טילים מטורפת, אבל אין אזעקות, יש רעש של מוזיקה. רצנו לחפש מסתור כי מי חשב בכלל על חדירת מחבלים? אחרי חמש דקות לוטן ודורון התחילו לקפל ציוד, ואמרתי להם, 'עזבו, בואו נשאיר הכל וניסע מכאן. נחזור אחר הצהריים, אף אחד לא ייגע פה בכלום', אבל דורון לא הקשיב לי והתעקש לקפל את הציוד. הלכתי להביא את הרכב עם הנגרר, דורון בינתיים הלך להביא את הרכב שלו, ותוך כדי אני שומע צרור יריות של תת מקלע מהיער. אי-אפשר לטעות ברעש הזה. תוך חמש דקות חותך אותנו רכב תפעול של ההפקה שדוהר מכיוון היער, ועליו שני מאבטחים ובחורה צורחת שמחבלים ירו בה ורצחו את כל החברים שלה. הפנים שלה מכוסות בחולצה לבנה והיא מדממת מהראש. באותה שנייה אמרתי ללוטן 'עזוב הכל, קפוץ לאוטו, אנחנו עפים, יש פה מחבלים'. החבר'ה ממד"א והביטחון והמשטרה עוד לא ידעו איך לאכול את הצרחות של הבחורה, ושאלו 'את בטוחה שלא דמיינת ומהפאניקה של הטילים נפלת ואת מדממת?' והיא צורחת: 'יש פה מחבלים, רצחו את כולם, הצילו'. הבנתי שחייבים לעוף משם".
ודורון?
והוא לא ברח. ואתה אוכל את הלב?
ועכשיו אתה ממשיך להתגלגל עם הפודטראק בלעדיו?
זו בשורה טובה עסקית וחברתית, כי הבירוקרטיה בתחום עגלות הקפה לא פשוטה.
איפה אפשר לפגוש בכל זאת את הפודטראק שלך?
תהיה גם מנה על שמו של דורון?
רות בוימן הקימה עם בעלה דוד, אחיו ניצן ואשתו אלה במושב תקומה שבעוטף עזה את עגלת הקפה שלהם "גאולה". זה היה לפני שלוש שנים, לאחר ששני הזוגות חזרו מטיול משותף באוסטרליה, שם קיבלו השראה להקמתה. הם מיקמו את הפודטראק בחצר המשק של ההורים במושב, והפעילו אותו בכל יום שישי ובתקופות התיירות – באירועים כמו "דרום אדום" ובפסטיבלים שונים באזור. מהר מאוד הוא הפך למקום מפגש חברתי קבוע עבור תושבי הסביבה, כאשר את חומרי הגלם למנות בתפריט האיכותי אך הפשוט שלהם הם ביססו על התוצרת המקומית שגידלו שכניהם החקלאים.
מבוקר 7 באוקטובר ולמשך יומיים דוד ורות היו נצורים בממ"ד ביתם. לאט לאט בהודעות הווטסאפ המזעזעות שהחלו להגיע, התחוור להם שרבים מבין הלקוחות שלהם נרצחו. אחרים נחטפו. ההודעות הנוראיות הגיעו גם לניצן ואלה, שהיו באותה שבת בחופשה בתאילנד.
"אותנו זה תפס כמו כולם בשש וחצי. דודו בעלי הוא הרבש"ץ של המושב, וכמובן מיד יצא לשטח. אני והתאומים, שהיו בני שנתיים וקצת, נכנסנו לממ"ד. לאורך היום לא הבנו מה קורה ולא היה קשר עם אוגדת עזה. דודו לא הבין מתי נגמר התפקיד של הרבש"ץ ונכנס הצבא, כי לא היה צבא. התחושות כמו אצל כולם היו מאוד מפחידות. אמנם בתקומה לא הייתה חדירה של מחבלים לתוך המושב, אבל ראיתי מה קורה בקבוצות והבנתי מהר מאוד שמלא חברים ומכרים ומלא לקוחות שלנו נמצאים בשואה שלא נגמרת", אומרת רות. היום, שבעה חודשים אחרי, הם עדיין לא יודעים מתי יחזרו להפעיל את הפודטראק, שניצב בתוך הכרמים הציוריים של המשק המשפחתי.
"לקוחות וחברים פונים אלינו כל הזמן ושואלים מתי נחזור, אבל זה כרגע רחוק ממני. הילדים שלי נאלצו לעבור שלוש מסגרות בעקבות הפינוי מתקומה, ואני לא רוצה כרגע להוציא אותם שוב. דודו וניצן עדיין לא חזרו ממילואים – הם אלה שמפעילים ומתחזקים את הפודטראק, וכל עוד הם במילואים לא נחזור. וחוצמזה, תלוי לאן המלחמה הולכת. בינתיים יש לנו קשר עם הלקוחות, אנחנו ממשיכים להתפלל עם משפחות החטופים והקהילות שיחזרו הביתה. אנחנו במציאות עצובה מאוד ויודעים שאם נפתח זה סימן של תקווה ונקודת אור עבור כולנו. אנחנו רוצים להגיד שנפתח בקיץ, אבל עוד לא יודעים".
חזרת עגלות הקפה לשטח תסייע לתושבי הקהילות שנפגעו לחזור ולסגל משהו מהשגרה שאבדה להם, אומרת הפסיכולוגית פרופ' תלמה ליבל מאוניברסיטת תל-אביב. "מבחינת התושבים שנהגו להגיע לעגלות באופן קבוע, זו עוד דרך קטנה לחזור לשגרה, וגם לפגוש את הגרעין הקבוע של אנשים שהגיעו מהסביבה".
פרופ' ליבל, שכתבה את הספר "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב", מוסיפה אנקדוטה על היתרונות הסוציולוגיים-רגשיים של שתיית משקה חם בחברה: "ניסוי שנערך באוניברסיטת ייל גילה שכאשר אנחנו מחזיקים בידיים כוס משקה חם, אנחנו נוטים לתפוס אנשים בצורה חיובית יותר, מאשר כאשר אנחנו מחזיקים בידיים משקה קר. ומחקרים נוספים הוכיחו שאנחנו בוטחים יותר באנשים כאשר אנחנו שותים בחברתם משקה חם, שמגביר את היכולת שלנו להיפתח, לגלות נדיבות ולשפוט אנשים בצורה חיובית".
עגלות הקפה והמזון הפכו בשנים האחרונות לתחום עסקי רווחי ומבוקש שצובר תאוצה. "עגלות המזון הן אחד מהעוגנים שמשלימים חוויה כוללת באזורים כפריים וחקלאיים, של ביקור בטבע, קטיף או ביקור במרכז מבקרים, פינת ליטוף והנאה ממזון טעים. הן מהוות מוקד משיכה ופרנסה משלימה לחקלאים. משרד החקלאות רואה בפיתוח הכפר ובסיוע לחקלאים נדבך חשוב, הן כלכלית והן כחלק מהגברת החשיפה לתחום החקלאות ושמירה על השטחים הפתוחים בישראל", אומר מנהל תחום תיירות כפרית במשרד החקלאות, אהוד אלפרט.
במסגרת הפרויקט של משרד החקלאות, התקיים בחודש מרץ כנס ראשון מסוגו בהשתתפות מרכז השלטון האזורי, המועצות האזוריות ורשות מקרקעי ישראל, שבו נבחנו הגישות והדרכים להתמודדות הרשויות עם נושא עגלות המזון והקפה. "זיהינו את תחום הפודטראקים כמנוף צמיחה פוטנציאלי לכלכלה האזורית, למכירת תוצרת חקלאית ולפתיחת החקלאים והתיירות הכפרית למטיילים. התיירים מחפשים אטרקציה והסעדה והעגלות נותנות לכך מענה מצוין. כבר אחרי הקורונה הנושא צבר תאוצה, אבל כל מועצה אזורית מתמודדת עם האתגר בצורה שונה, ויש מתח בין היזם לתושב, לחקלאי, ויש רעש ומטיילים שאולי מפריעים בסופי שבוע ותקופות פתיחה שונות. כך למשל ברמת הגולן העגלות פעילות יותר בחופשים ובסופי שבוע, אבל במרכז הארץ הן פעילות גם באמצע השבוע לאנשים שמחפשים מקום לפגישות של הבוקר. לכן עשינו כנס ארצי שבו הבאנו גם את משרד הבריאות, כדי לדעת מה מותר להגיש, מה לחמם, מה לבשל, מה הדרישות, גם את מינהל מקרקעי ישראל שאמרו את דעתם, דיברנו גם על איך עושים חוקי עזר לרוכלות", אומר אלפרט.
מי שמקווה מאוד שכל ההכרזות הללו וההבטחות של משרד החקלאות יחזיקו קפה, הוא חגי הורביץ, הבעלים של עגלת הקפה "קפה בסיבוב" שנבזזה ונשרפה ב-7 באוקטובר. "העגלה עמדה 700 מטר מהגבול עם עזה, באנדרטת חץ שחור, שממנה ואליה יש כביש גישה ישיר מעזה. בשבת השחורה המחבלים בזזו את העגלה ושרפו אותה", אומר חגי. בינתיים הוא הצליח לשקם את האתר ולהעמיד בו עגלה חדשה, אבל כיוון שצה"ל הגדיר את המקום כשטח צבאי בסיכון, הגישה אליו מותנית בקבלת אישור. "כרגע כל לקוח שרוצה להיכנס לשטח צריך לקבל אישור, ובגלל הפרוצדורה זה נעשה רק כאשר יש קבוצות של תיירים וטיילים שאני מצליח לארגן לסביבה", הוא אומר.
מה בעצם קורה היום בשטח שבו נמצאת העגלה שלך?
מה אתה חושב על המיזם של משרד החקלאות?
את הטרוניה של הורביץ ואחרים שעימם שוחחנו על האופן הפרטאצ'י שבו מתנהל התחום אני מגלגלת לפתחו של אלפרט, שמיד מודיע: "זו בדיוק הכוונה, להסדיר את התחום".
סוף-סוף. כי התלונות חזקות ומרירות כמו אספרסו במילאנו.
ומה אתם רואים לגבי החזרה של העגלות בעוטף?
בינתיים השבוע נהרגו שם ארבעה לוחמים ששמרו על טנק בשטח כינוס.
מי שכן הצליח לגלגל פרויקט נקודתי של עגלות ובתי קפה מהעוטף לעיר הגדולה הוא תמיר ברלקו, יזם בתחום בתי הקפה. "ב-7 באוקטובר גם אנחנו רצינו לעשות משהו טוב והחלטנו להקים בתי קפה לקהילות שנפוצו לכל עבר. השבוע פתחנו את הסניף הראשון של 'קפה עוטף' נתיב העשרה, בפארק שרונה בתל-אביב, שהוא סניף קפה לכל דבר ששייך לתושבי נתיב העשרה. אנחנו מקימים את הקונספט, מגייסים להם תרומות, העסק הופך להיות בבעלותם והם מתפעלים אותו. בית הקפה השני ייפתח בעוד חודש בפלורנטין בשיתוף קיבוץ רעים ויהיה לזכרו של דביר קרפ, השוקולטייר שנרצח ב-7 באוקטובר. השלישי יוקם בקרוב בקיבוץ יד מרדכי – פודטראק שיופעל על ידי תושבי הקיבוץ, שכבר חושבים קדימה על התיירים והמטיילים שיגיעו לכאן אחרי המלחמה ויחפשו משהו טעים לאכול", אומר תמיר.
אביטל כרמי מיד מרדכי לגמרי בעניין: "אנחנו מאוד רוצים לקדם את הנושא ולהעמיד את הפודטראק גם כמקום מפגש ובילוי לקהילה שחוזרת לקיבוץ, וגם לטובת המבקרים באתרי התיירות שלנו בקיבוץ – כמו 'בית הדבש והדבורה', או 'בית האוסף'. יש לנו בתים מארחים, ארוחות צהריים בחדר האוכל, נסיעה בטרקטור ברחבי הקיבוץ. אנחנו מקבלים קבוצות כל השנה. מנסים להתאושש, והפרויקט של הפודטראק יעזור לנו גם לחבר את הקהילה וגם להתאושש. צעירי הקיבוץ יעבדו בעגלה, אנשי הקיבוץ יכינו את האוכל".
וגם בני גנץ יבוא לקפה?
השף איציק ביטון עם כמה טיפים למי ששוקל לפתוח עגלת קפה - כמה זה יעלה לכם ולמה לא פשוט להרוויח?
• עלות העגלה: "עלות של עגלה מוכנה לעבודה, שכוללת כבר את כל הציוד כמו מקררים, מכונת קפה, מכונת אייס קפה, מכונת מיץ, תנור קטן לחמם מאפים, מקרר ויטרינה להצגה, מכונת שתייה, מקפיא – המחיר יתחיל בסביבות 45 אלף שקלים לעגלה בסיסית, ויכול גם להגיע ל-90 אלף שקלים לעגלה ברמה טובה. לקנות מקרר יווני של 3,000 שקלים, או מקרר גרמני ב-9,000".
• מה מוכרים ואיפה? "הדבר הכי חשוב בעסקי המזון הוא הלוקיישן. צריך קודם כל לבדוק איפה אתה יכול להתמקם, ומה מותר לך למכור שם. למשל בהרבה מקומות לא מאשרים לעגלות לבשל במקום, אלא צריך להביא הכל ממפעל מזון מוכר כמו למשל ביסקוטי, שעובדים חזק עם עגלות הקפה ומספקים להן כריכים ומאפים כי לרוב העגלות אין אישור להכין את הבצק בעצמן.
"למשל יכול לבוא שף ולהגיד אני רוצה להכין בעגלה את השקשוקה המדהימה שלי, אבל אז ברישוי העסקים יענו לו שהחוק של רוכלות מזון קובע שאסור להשתמש בביצים טריות אלא רק במפוסטרות שעברו בישול ויש חברות שעושות כאלה והטעם שלהן בהתאם".
• עלויות המצרכים? "כנגזרת מעצם החוקים שמשיתים על התחום של עגלות הקפה, אי אפשר לחסוך בעלויות של חומרי הגלם והאוכל, כי לא אתה מכין את האוכל, אלא קונה אותו מוכן מיצרן. לפעמים זה מתאים למי שלא רוצה להחזיק מזווה טרי, טבחים, שוטף כלים. מביאים מוכן ומוכרים".
• אז כמה יעלה כריך מוכן לבעל העגלה? "כריך באיכות טובה, שעשוי מלחם מחמצת טוב, סלמון מעושן, גבינה משובחת, יעלה לבעל העגלה באזור 14 עד 18 שקלים, תלוי בחומרי הגלם. כריך פשוט יותר של חביתה, טונה, אבוקדו – יעלה לבעל העגלה בסביבות 10 עד 14 שקלים. הצרכן ירכוש את הכריך המושקע ב-45-47 שקלים, ואת הפשוט יותר בסביבות 35-38 שקלים".
• כמה עולה לבעל העגלה כוס קפה ולמה הצרכן משלם עליה 12-14 שקל? "הקפה עצמו, החלב, הממתיק, הכוס החד פעמית, הבוחשן, המכסה, המנשא והחבק יעלו לבעל העגלה בסביבות ארבעה שקלים. לזה יש להוסיף עלויות של חשמל, עובד, השימוש בשטח, ומהמחיר צריך להוריד את המע"מ. בחישוב פשוט, הרווח שנשאר לבעל העגלה מכוס הקפה עומד על 3-4 שקלים. הקפה זה לא הרווח. הרווח זה השייקים, השתייה הקרה, המאפים, הכריכים. בקפה אין הרבה רווח. הקפה זה סוג של שירות. כי גם אם תמכרי ביום רגיל מאה כוסות קפה בעשרה שקלים, זה אלף שקל, וכשנוריד את העלויות זה לא משהו שאפשר להתקיים ממנו".
2024-05-07T07:20:30Z dg43tfdfdgfd